Le texte Le vocabulaire Les révisions
Nazir
Daf 29b
משנה: שְׁלֹשָׁה מִינִים אֲסוּרִין בַּנָּזִיר הַטּוּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן. חוֹמֶר בַּטּוּמְאָה וּבַתִּגְלַחַת מִבַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן שֶׁהַטּוּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת סוֹתְרִים וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן אֵינוֹ סוֹתֵר. חוֹמֶר בַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן מִבַּטּוּמְאָה וּמִבַּתִּגְלַחַת שֶׁהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן לֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ וְהַטּוּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת הוּתְּרוּ מִכְּלָלָן בְּתִגְלַחַת מִצְוָה וּבְמֵת מִצְוָה. וְחוֹמֶר בַּטּוּמְאָה מִן הַתִּגְלַחַת שֶׁהַטּוּמְאָה סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל וְחַייָבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן וְהַתִּגְלַחַת אֵינָהּ סוֹתֶרֶת אֶלָּא עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וְאֵין חַייָבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן.
Traduction
Trois sortes d’objets (est-il dit) sont interdits au Nazir: l’impureté, la coupe des cheveux, et l’usage des produits de la vigne. Pour les 2 premiers sujets, il y a une gravité de plus que pour le 3e, en ce que le fait de ne pas s’être abstenu des 2 premiers pendant la période due entraîne l’annulation de celle-ci (et oblige de recommencer), tandis que l’usage de ce qui touche à la vigne ne comporte pas l’annulation de la dite période. D’autre part, cependant, pour l’usage des produits de la vigne, il y a une autre gravité que ne comporte pas l’infraction aux 2 premiers objets: En ce qui concerne l’usage de la vigne, rien n’est détaché de la règle générale pour être permis par exception; mais pour les 2 premiers sujets, il arrive parfois de se relâcher de la règle générale, et il est permis de se raser pour accomplir un devoir religieux, ou de se rendre impur pour un mort, s’il s’agit de remplir envers lui un précepte religieux. L’impureté est plus grave que la question de se raser: si l’on s’est rendu impur, toute la période du Naziréat sera ruinée (à recommencer), et l’on sera tenu d’offrir un sacrifice d’expiation pour infraction à la loi; mais si l’on s’est rasé, on n’a renversé qu’une période d’un mois, et l’on ne doit pas le sacrifice.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שהטומאה והתגלחת סותרין. דכתיב בטומאה והימים הראשונים יפלו ותגלחת סותרת שלשים יום דבעינן גדל פרע שער ראשו ואין גידול פרע פחות משלשים יום:
שהיוצא מן הגפן לא' הותר מכללו. כגון לשתות יין מצוה דאמרינן מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות:
והטומאה והתגלחת הותרו מכללן. טומאה למת מצוה דכתיב לאביו ולאמו לא יטמא אבל מטמא הוא למת מצוה ותגלחת לנזיר מצורע דאתי עשה דוגלח את כל שערו ודחי לא תעשה דתער לא יעבור על ראשו:
משנה: תִּגְלַחַת הַטּוּמְאָה כֵּיצַד הָיָה מַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וּמְגַלֵּחַ בַּשְּׁבִיעִי וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בַּשְּׁמִינִי. וְאִם גִּילַּח בַּשְּׁמִינִי מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בּוֹ בַיּוֹם דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר לוֹ רִבִּי טַרְפוֹן מַה בֵּין זֶה לִמְצוֹרָע. אָמַר לוֹ זֶה טַהֲרָתוֹ תְּלוּיָה בְיָמָיו וּמְצוֹרָע טַהֲרָתוֹ תְּלוּיָה בְתִגְלַחְתּוֹ. אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מְעוֹרַב שֶׁמֶשׁ.
Traduction
Comment le Nazir doit-il se raser pour impureté? Il se fera asperger à l’eau de purification au 3e et au 7e jour après l’impureté; il se fera raser au 7e, et offrira les sacrifices le 8e. S’il s’est fait raser le 8e jour, il offrira les sacrifices le même jour. Tel est l’avis de R. aqiba. Pourquoi, lui demanda R. Tarfon, cette distinction entre le Nazir et le lépreux (195)Puisqu'en se rasant le 8e jour, il n'offre son sacrifice qu'au 9e jour? guéri? C’est que, répond R. aqiba, pour le Nazir, l’état de pureté dépend de ses jours (auxquels il s’est fait asperger, puis raser, puis il présente les sacrifices), tandis que pour le lépreux, la pureté dépend du moment (196)''S'il s'est baigné avant de se raser, l'acte est nul; donc, en se rasant le 8e jour (puis se baignant), il offrira le sacrifice au 9e jour.'' où il s’est rasé; il ne pourra donc offrir les sacrifices dus que lorsque le soleil sera couché sur lui, après qu’il aura pris le bain légal.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ומגלח בשביעי ומביא קרבנותיו בשמיני. כדכתיב וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו וביום השמיני יביא שתי תורים וגו' והביא כבש בן שנתו לאשם:
מה בין זה למצורע. דכתיב בפרשת מצורע בתגלחת שניה שהיא אחר ימי ספרו והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וגומר וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וגומר וקיימא לן במצורע דאם גלח בשמיני מביא קרבן בתשיעי:
אמר לו שזה טהרתו תלויה בימיו. נזיר טהרתו תלויה בהזא' ג' וז' וטבילה הלכך כיון שטהר בשביעי אע''פ שילא גלח עד יום השמיני מביא קרבנותיו בו ביום:
וזה. אבל מצורע טהרתו תלויה בתגלחתו כדכתיב ביום השביעי יגלח את כל שערו והדר כתיב ורחץ את בשרו במים וטהר ואם טבל עד שלא גלח לא עלתה לו טבילה והלכך אם גלח בשמיני אכתי צריך טבילה והערב שמש ואינו יכול להביא קרבנותיו עד תשיעי שאי אפשר להביא קרבן אלא אם כן היה מעורב שמש:
הלכה: הַטּוּמְאָה. דִּכְתִיב כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַי֨י עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא. תִּגְלַחַת. דִּכְתִיב כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ. הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן. דִּכְתִיב כָּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן וגו'.
Traduction
''L’impureté'' est interdite au Nazir, comme il est écrit (Nb 6, 6): Tout le temps de l’abstinence en l’honneur de l’Eternel, il ne doit pas approcher d’un corps mort (191)''Le '''' corps d'un mort '''' dit M. le gr. Rab. Wogue en notre à sa traduction de ce verset, contamine le vivant au premier chef, soit par contact ou transport, soit par simple voisinage, lorsqu'on se trouve sous le même toit. Cf. ci-dessus, 1.''. La coupe des cheveux'' lui est interdite, comme il est dit (ibid. 5): Tout le temps stipulé pour son abstinence, le rasoir ne doit pas effleurer sa tête. Enfin, ''l’usage des produits de la vigne'', comme il est dit (ibid. 4): Il ne mangera d’aucun produit de la vigne, etc.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הטומאה. דנוהגת בנזיר דכתיב כל ימי וגומר ככתוב בריש פרקין:
הָיוּ לְפָנָיו צְלוֹחִיּוֹת שְׁתַּיִם. אַחַת שֶׁלְּמַיִם וְאַחַת שֶׁלְּיַיִן. נָטַל וְשָׁתָה אוֹתָהּ שֶׁלְּמַיִם. אָֽמְרוּ לוֹ. הֲוֵי יוֹדֵעַ מִשֶּׁאַתְּ שׁוֹתֶה שֶׁלְּמַיִם אַתְּ שׁוֹתֶה שֶׁלְּיַיִן וְיֵשׁ בָּהּ יֹ זֵיתִים. וְאַתָּה מִתְחַייֵב יֹ מַלְקִיּוֹת. אֵינוֹ מְקַבֵּל הַתְרָייָה בְדַעַת הַזֹּאת. אֲבָל אִם צְלוֹחִית אַחַת שֶׁלְּיַיִן וְהִתְחִיל לִשְׁתּוֹת בָּהּ. אָֽמְרוּ לוֹ. תְּהֵא יוֹדֵעַ אִם תִּשְׁתֶּה אֶת כּוּלָּהּ יֵשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה זֵיתִים וְהִתְחַייָב עֲשָׂרָה מַלְקִּיּוֹת. מְקַבֵּל הַתְרָייָה בְדַעַת 29b הַזֹּאת.
Traduction
(189)Au commencement est un passage déjà traduit ci-dessus, (3, 5), auquel le texte même renvoie. Si quelqu’un (Nazir) ayant devant lui deux bouteilles, l’une remplie d’eau, l’autre de vin, boit celle qui est pleine d’eau, et qu’on lui dise: ''Sache bien que si, après avoir bu la bouteille d’eau, tu bois celle du vin, elle contient p. ex., l’équivalent de dix olives, et tu seras passible dix fois de la pénalité des coups'', il ne sera pas tenu de recevoir un avertissement ainsi formulé (190)L'avertissement produit un effet légal, s'il est énoncé au moment où la faute va être commise. (ce dernier sera nul); mais si le Nazir a commencé à boire la bouteille pleine de vin, et qu’on lui dise: ''Sache bien que si tu la bois entière, elle a une contenance qui équivaut à dix olives, et tu serais dix fois passible de la pénalité des coups'', un tel avertissement devra forcément être accepté (et sera valable).
Pnei Moshe non traduit
אמרו הוי יודע. אם בשעה ששתה של מים התרו בו הוי יודע שאם תשתה של מים ואתה רוצה לשתות של יין אח''כ ויש בו עשרה זתים לאו דוקא דשיעורי נזיר ברביעית הוו אלא יש בה כך וכך שיעורים ותתחייב כמה מלקיות:
אינו מקבל התרייה בדעת הזאת. דהאי התראה לאו כלום היא אע''פ שאמרו לו הוי יודע דבעינן התראה בשעת מעשה ובשעה שהתרו בו לא שתה אלא מים:
מקבל התרייה בדעת הזאת. כיון שהתרו בו בשעה שהתחיל לשתות יין וחייב על כל רביעית ורביעית אע''פ שבהתראה אחת הוי וכן בשפודין:
חוֹמֶר בַּטּוּמְאָה וּבַתִּגְלַחַת מִבַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן. הַטּוּמְאָה. דִּכְתִיב כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַי֨י. וְהַתִּגְלַחַת. דִּכְתִיב וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא נִזְרוֹ.
Traduction
Il y a une aggravation pour les deux premiers interdits, l’impureté et la coupe des cheveux, qui n’existe pas pour les produits de la vigne: en cas d’impureté, la période ruinée est à recommencer, parce qu’il est dit (ibid.): ''Tout le temps (tous les jours) de l’abstinence, il ne doit pas approcher etc.'' (Donc, en cas de transgression, l’ordre des jours est à recommencer). Il en est de même de la coupe des cheveux, dont il est dit (ibid. 12): Quant aux ''jours antérieurs'', ils seront nuls, parce que son abstinence a été violée (c’est donc une question de jours).
Pnei Moshe non traduit
הטומאה. שהיא סותרת דכתיב כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא ואם בא סותר כל ימי הזירו:
והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו. ודריש לה על התגלחת שהרי צריך להתגלח תגלחת טומאה ורמיז לן הכתוב שמחמת כן סותר כימים הראשונים והן שלשים יום כסתם נזירות א''נ הימים שהתירו הראשונים כדדריש לעיל בפ''ק:
חוֹמֶר בַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן מִבַּטּוּמְאָה וּמִבַּתִּגְלַחַת. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר בְּאַרְבַּע כּוֹסוֹת (שֶׁלְּמַיִם אוֹ) שֶׁלְּיַיִן. אֲבָל אִם אָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁאֶשְׁתֶּה וְנָזִיר. אֶשְׁתֶּה אָתָא לְמֵימַר לֹא יִשְׁתֶּה.
Traduction
Par contre, on avait supposé cette aggravation, pour les produits de la vigne, que le Nazir ne peut pas non plus boire les quatre verres de vin obligatoires le soir de Pâques (192)On avait cru cet interdit basé sur la Bible, tandis qu'il ne s'agit que d'une prescription rabbinique.; mais celui qui a dit d’abord qu’il jure de boire du vin, puis a fait vœu d’abstinence, reste libre (un vœu ne l’emporte pas sur un serment), et il n’est plus admis à ne pas boire à Pâques.
Pnei Moshe non traduit
חומר ביוצא מן הגפן הוון. בני הישיבה בעיי מימר לפרש הא דקאמר שיוצא מן הגפן לא הותר מכללו דאפי' ביין מצוה אסור בארבעה כוסות של יין בלילי פסח בהן לא הותר מכללו אבל אם אמר בתחלה שבועה שאשתה יין וחזר ונזר בנזיר לא דבהא הותר מכללה דלא חיילא נזירות על שבועתו:
אשתה אתא מימר לא ישתה. בתמיה ומסקנא דמילתא היא כלומר שהרי כבר נשבע שישתה יין ובא להדיר בנזיר ושלא ישתה וקבלת נזירותו לאו כלום הוא:
הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי שַׁפּוּדִין. אַחַת שֶׁלִּשְׁחוּטָה וְאַחַת שֶׁלִּנְבֵילָה. נָטַל לֶאֱכוֹל אוֹתָהּ שֶׁלִּשְׁחוּטָה. אָֽמְרוּ לוֹ. תְּהֵא יוֹדֵעַ מַה שֶׁאַתָּה אוֹכֵל שֶׁלִּשְׁחוּטָה. אִם אַתְּ אוֹכֵל אֶת הַנְּבֵילָה וְיֵשׁ בָּהּ יֹ זֵיתִים וְאַתָּה מִתְחַייֵב עָלֶיהָ עֲשָׂרָה מַלְקִיּוֹת. אֵינוֹ מְקַבֵּל הַתְרָייָה בְדַעַת הַזֹּאת. אֲבָל אִם הָיָה שַׁפּוּד אֶחָד שֶׁלִּנְבֵילָה. הִתְחִיל לֶאֱכוֹל בָּהּ. אָֽמְרוּ לוֹ. תְּהֵא יוֹדֵעַ מִשֶּׁאַתְּ אוֹכֵל כּוּלּוֹ וְיֵשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה זֵיתִים וְאַתָּה מִתְחַייָב יֹ מַלְקִּיּוֹת. מְקַבֵּל הַתְרָייָה בְדַעַת הַזֹּאת.
Traduction
De même, lorsqu’en ayant devant soi deux morceaux de chair à la broche, dont l’un provient d’un animal égorgé correctement, et l’on vient vous dire: ''Sache bien que si au lieu de manger la chair d’un animal égorgé, tu mangeais celle d’une bête morte, elle a une grandeur équivalente à dix fois celle d’une olive, et tu peux être dix fois passible de la pénalité des coups'', on ne sera pas tenu d’accueillir un avertissement ainsi formulé (il sera nul); mais si l’on a commencé à manger du morceau de chair provenant de l’animal mort, et l’on reçoit l’avis qu’une consommation, forte de la valeur de dix olives, entraînera dix fois la pénalité des coups, cet avertissement devra être accueilli en ses conséquences légales.
הוּתָּר בְּתִגְלַחַת מִצְוָה. לֹא סוֹף דָּבָר לִיתֵּן סֵימָן לְנִגְעוֹ. אֶלָּא לִיתֵּן סֵימָן לְנַתְקוֹ וְלֵידַע אִם פָּשָׂה אִם לֹא פָשָׂה. וּבְמֵת מִצְוָה. הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וּמָצְאוּ מֵת מִצְוָה.
Traduction
''Il est permis de se raser pour accomplir un devoir religieux''. En réalité, c’est ainsi, non seulement s’il s’agit par cet acte de donner un signe visible de la cessation d’une plaie, mais aussi, s’il s’agit de faire place nette, afin de pouvoir examiner si le mal (la tache) a grandi, ou non. ''On peut se rendre impur pour un mort, s’il s’agit de remplir envers lui un précepte religieux'', comme nous avons enseigné (193)Ci-après, (7, 1).: ''Lorsque tous deux voyagent ensemble, et qu’ils se trouvent en présent d’un mort isolé à enterrer, etc.''.
Pnei Moshe non traduit
הותר בתגלחת מצו' לא סוף דבר כדי ליתן סימן לנגעו. הותר וזהו לתגלחת ימי חלוטו והוא סימן שעברו ימי נגעו אלא אפילו כדי ליתן סימן לנתקו אם יש בו נתק בראש וצריך להתגלח כדי לידע אם פשה הנתק או לא פשה כדכתיבי קראי וכדתנן פ''י דנגעים ואפילו בתוך ימי נזרו הותר בתגלחת זו:
ובמת מצוה הדא היא דתנינן. כמו דתנן בריש פרק דלקמן שהותר לנזיר לטמא למת מצוה:
חוֹמֶר בַּטּוּמְאָה מִן הַתִּגְלַחַת. הַטּוּמְאָה. דִּכְתִיב וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ. וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם. חוֹמֶר בַּתִּגְלַחַת שֶׁעָשָׂה בָהּ הַמְגַלֵּחַ כְּמִתְגַּלֵּחַ. וְהַטָּמֵא לֹא עָשָׂה בָהּ הַמְטַמֵּא כְּמִיטָּמֵא.
Traduction
L’impureté est plus grave que le fait de se raser'', en ce qu’elle ruine toute la période observée (194)Cf. ci-dessus, (1, 3)., selon les mots (ibid.): ''quant aux jours antérieurs, ils seront nuls''; et il offrira un agneau d’un an en sacrifice de délit''. Par contre, l’acte de se raser a cette gravité, que l’homme qui rase (le barbier) sera aussi coupable que le Nazir rasé; tandis que pour l’impureté, celui qui contamine n’est pas condamnable comme l’homme contaminé (seul passible de la pénalité).
Pnei Moshe non traduit
הטומאה. סותרת את הכל דכתיב והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו:
והביא וגו'. בטומאה כתיב שחייב עליה קרבן אבל לא בתגלחת:
חומר בתגלחת. מצינו נמי חומר בתגלחת מבטומאה שעשה בה המגלח כמתגלח ששניהן עוברין בלאו דכתיב לא יעבר קרי ביה לא יעבור הוא ולא יעבר לאחר:
והטומאה לא עשה בה המטמא כמיטמא. דכתיב וטמא ראש נזרו למיטמא הוא דקאמר מדלא כתיב וטמא לו ראש נזרו ומכאן שהמטמא לנזיר אינו לוקה:
Nazir
Daf 30a
משנה: תִּגְלַחַת הַטַּהֲרָה כֵּיצַד. הָיָה מֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת חַטָּאת עוֹלָה וּשְׁלָמִים וְשׁוֹחֵט אֶת הַשְּׁלָמִים וּמְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי אֱלְעָזָר אוֹמֵר לֹא הָיָה מְגַלֵּחַ אֶלָּא עַל הַחַטָּאת שֶׁהַחַטָּאת קוֹדֶמֶת בְּכָל מָקוֹם. וְאִם גִּילַּח עַל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן יָצָא.
Traduction
Voici comment a lieu l’acte de se raser à l’état pur (à l’issue du Naziréat); le Nazir offre 3 victimes, un sacrifice d’expiation, un holocauste et une offrande pacifique; au moment d’égorger cette dernière, le Nazir se fera raser. Tel est l’avis de R. Juda. Selon R. Eliézer, le Nazir se fait raser en vue seule du sacrifice d’expiation, lequel en tous cas précède les autres; mais quel que soit celui des trois sacrifices après lequel on se soit rasé, le devoir pour la pureté est accompli.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שוחט את השלמי' ומגלח עליהם. דכתיב בנזיר וגלח את ראשו פתח אהל מועד ומפרשינן לקרא הכי וגלח את ראשו על זבח שכתוב בו פתח אהל מועד והיינו שלמים דכתיב בהו ושחטו פתח אהל מועד:
שהחטאת קודמת בכל מקום. לעולה ושלמים ובדין הוא שיגלח על הראשון והלכה כרבי יהודה שלכתחלה מגלח על השלמים:
הלכה: 30a כְּתִיב וְהִזִּיר לַי֨י אֶת יְמֵי נִזְרוֹ. מִיּוֹם הֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מִשְּׁעַת תִּגְלַחְתּוֹ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הוֹשַׁעְיָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁגִּילַּח בַּשְּׁבִיעִי וְהֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בַּשְּׁמִינִי. אֲבָל אִם גִּילַּח בַּשְּׁמִינִי וְהֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בּוֹ בַיּוֹם כָּל עַמָּא מוֹדֶה בְּיוֹם הֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְהוּא שֶׁטָּבַל בַּשְּׁבִיעִי. אֲבָל אִם טָבַל בַּשְּׁמִינִי נַעֲשֶׂה שְׁבִיעִי שְׁמִינִי וּשְׁמִינִי שְׁבִיעִי. וְאֵינוֹ מוֹנֶה אֶלָּא מִן הַשְּׁבִיעִי בִּלְבַד. נִיטְמָא וְחָזַר וְנִיטְמָא מֵבִיא קָרְבָּן עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה. בְּרַם כְּרִבִּי הַיי דָא הוּא עוֹמֵד בִּנְזִירוּת בְּטוּמְאָה. אָמַר רִבִּי אִילָא. מַה פְלִיגִין. לִמְנוֹת לִנְזִירוּת בְּטַהֲרָה. וְהִזִּיר לַי֨י אֶת יְמֵי נִזְרוֹ וְהֵבִיא. אָמַר רִבִּי. עַד שֶׁהֵבִיא מַמָּשׁ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אֲפִילוּ נִרְאֶה לְהָבִיא. קָרְבַּן טוּמְאָה כָּל עַמָּא מוֹדוֹי שֶׁמֵּבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה. וְתַנֵּי כֵן. נִיטְמָא בַּשְּׁבִיעִי וְחָזַר וְנִיטְמָא בַּשְּׁמִינִי מֵבִיא קָרְבָּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא כְּרִבִּי נִדְחֶה קָרְבָּן רִאשׁוֹן וּמֵבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה לֹא נִדְחֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הִילָא דִּבְרֵי הַכֹּל לֹא נִדְחֶה וּמֵבִיא אַחֵר.
Traduction
Pour le Nazir impur il est écrit (ibid. 12): Il consacrera (de nouveau) à l’éternel les jours de son abstinence, et il offrira un agneau d’un an en sacrifice de délit (après avoir déjà parlé d’expiation et de purification), à partir du jour de l’offre des sacrifices (depuis le huitième) on compte une nouvelle période, selon l’avis de Rabbi;mais R. Yossé b. R. Juda dit: on compte la nouvelle période depuis que l’on s’est fait raser (depuis le septième jour). R. Zeira au nom de R. Oshia, ou R. Hiya au nom de R. Yohanan dit: la discussion précédente est applicable au cas où le Nazir (qui avait été impur) s’est rasé le septième jour, et a offert les sacrifices dus le huitième jour; mais, au cas inverse, s’il s’est rasé le huitième jour et qu’il ait offert les sacrifices le même jour, tous s’accordent à reconnaître qu’en ce jour on commence à compter la nouvelle période. Selon R. Yossé, il faut qu’au septième jour le bain de purification ait eu lieu (c’est le point de départ), et si le bain légal a eu lieu le huitième jour, ce retard fait considérer le septième jour à l’égal du huitième, et réciproquement, de sorte que, tout en comptant depuis ce dernier jour, ce sera pour ainsi dire le septième. Si le Nazir, après avoir été impur une première fois (197)Cf. ci-après, (9, 2)., le redevient une seconde fois (avant d’avoir offert des sacrifices), il suffira d’offrir les mêmes sacrifices pour les deux périodes. R. Zeira dit: cet enseignement est conforme à l’avis de R. Yossé b. R. Juda, et l’on ne saurait pas l’expliquer selon l’avis de Rabbi, puisque jusque-là (jusqu’après l’offre des sacrifices) le Nazir est pour ainsi dire encore dans la période de l’impureté. Selon R. Ila, au contraire, il n’en est pas ainsi, et la discussion entre Rabbi et R. Yossé b. R. Juda roule sur le point de savoir quand il faudra recommencer à la compter la période d’abstinence à l’état pur (selon Rabbi, on recommencera alors à partir du huitième jour; selon R. Yossé b. R. Juda, on comptera dès le septième), comme il est dit (ibid.): ''Il consacrera (de nouveau) à l’Eternel les jours de son abstinence, et il offrira, etc.''; or, selon Rabbi, il faudra que cette offre ait déjà réellement eu lieu, tandis que selon R. Yossé b. Juda, il suffit que l’on paraisse (que l’on soit sur le point de) l’offrir. Mais, pour le sacrifice dû à la suite d’une impureté, tous s’accordent à dire qu’on l’offrira le huitième jour. Aussi, l’on a enseigné (198)Tossefta à ce traité, ch. 4.: si le Nazir, devenu impur une première fois au septième jour, le redevient au huitième, il devra offrir un sacrifice à part pour chacune de ces périodes; or, selon l’explication de R. Zeira, qui dit, d’après Rabbi, qu’un état d’impureté prenant fin au septième jour est considéré comme reporté au lendemain, le premier sacrifice est repoussé (par le fait de la seconde pureté), et l’on offrira le second sacrifice seul; d’après R. Yossé b. R. Juda (qui ne confond pas les deux jours), le premier sacrifice n’est pas repoussé, et tous sont dus. Selon l’explication de R. Ila, au contraire, l’avis de tous est formulé au dit enseignement, sans désaccord, et le sacrifice n’étant pas repoussé, on les offre tous.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב. בנזיר טמא והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו וגו' ולעיל מיניה כתיב וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש את ראשו ביום ההוא:
מיום הבאת קרבנותיו. מיום השמיני שהוא יום הבאת קרבנותיו הוא שמתחיל למנות ימי נזירות טהרה כדכתיב וכפר והדר והזיר שיתחיל למנות מיום שכיפר:
משעת תגלחתו. שהוא ביום השביעי מתחיל הוא למנות:
מה פליגין בשגלח בשביעי. דבהא קסבר רבי יוסי ברבי יהודה דמשביעי הוא דחיילא נזירות טהרה אבל אם גלח בשמיני והביא קרבנותיו בו ביום כדתנן במתני' כל עמא מידיי דלא חיילא עד יום השמיני שהוא יום הבאת קרבנותיו שהרי עדיין לא גלח תגלחת טומאה עד היום:
רבי יוסי אמר. בטבילה תליא מילתא והוא שטבל בשביעי בהא קאמר רבי יוסי ברבי יודה דמונה משביעי שכבר נראה להביא קרבן:
אבל אם טבל בשמיני. מכיון דבשביעי מחוסר טבילה הוא נעשה שביעי שמיני ושמיני שביעי כלומר עכשיו שניהם כיום אחד הן דהטבילה שהיתה צריכה להיות מאתמול לא טבל עד היום:
ואינו מונה אלא מן השביעי בלבד. היינו ביום השמיני שהוא עכשיו שביעי לו כדאמרן ואפילו רבי יוסי ברבי יודה מודה בהא דאינו מתחיל למנות מיום האתמול:
נטמא וחזר ונטמא. עד שלא הביא קרבן:
אמר רבי זעירא כרבי יוסי בר יהודה. מיתוקמא הך ברייתא דלדידיה שפיר משכחת לה שחזר ונטמא בשביעי וכיון דבשביעי ראוי להתחיל ולמנות נזירות טהרה טומאה אחריתא מיקריא ומביא קרבן על כל אחד ואחד:
ברם כרבי. לא מצית לאוקמי:
היידא הוא עומד בנזירות טומאה. הרי זה עדיין בנזירות טומאה הוא עומד דכיון דסבר רבי נזירות טהרה לא חיילא עד יום הבאת קרבנותיו וזה שנטמא בשביעי כטומאה אחת היא ואינו מביא אלא קרבן אחד:
אמר רבי אילא. דלא היא דאפילו כרבי אתייא דמה פליגין למנות לנזירות בטהרה לרבי מתחיל למנות מיום השמיני ולרבי יוסי בר''י משביעי ובהא פליגי דכתיב והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש וגו' רבי סבר עד שיביא ממש והזיר לה' ימי נזירותו ורבי יוסי בר''י סבר אפילו נראה להביא והיינו ביום השביעי לאחר שטבל שכבר נראה להביא:
קרבן טומאה. אבל לענין קרבן טומאה אם חזר ונטמא בשביעי כ''ע מודים שמביא קרבן טומאה דמאחר שטבל ביום השביעי ונטמא טומאה אחריתא היא:
ותני כן נטמא בשביעי וחזר ונטמא. למחרתו ביום השמיני מביא קרבן על כל טומאה וטומאה:
ע''ד דרבי זעירא. דאמר אליבא דרבי דטומאת שביעי כטומאה אריכתא היא ולדידיה נדחה קרבן ראשון שהפריש על טומאה הראשונה דכיון שחזר ונטמא אינו ראוי להביא קרבן טומאה ומביא קרבן שני אחר טהרתו ולדעת' דרבי יוסי בר''י לא נדחה הקרבן וחוזר ומביא קרבן אחר על טומאה השנייה:
על דעתיה דרבי הילא. דקאמר דלא פליגי בקרבן ד''ה היא הך בריותא ולא נדחה קרבן הראשון וחוזר ומביא אחר על השניה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source